HOME
פרק 20 פרק 19 פרק 18 פרק 17 פרק 16 פרק 15 פרק 11 פרק 10 פרק 9 פרק 3, 4 ו 7 הקדמה
פרק 24 פרק 23 פרק 22 פרק 21

הקדמה

אלה המה הספרים שהיו לי לענים בהוצאת ספר ארי נוהם:

  1. כתב יד הנמצא בבית המדרש של הסעמינארי בנויארק. יכיל המשים דף, לבד דף חלק. ועליו רשם המוכר: "את הספר הזה קניתי עם המון ספרים אחרים בטורין שבאיטליה, ר"ח סיון תרס"ב. א. דיינארד. ושני כתבים שונים מעידים ששם הספר הוא שאגת אריה. וכותב שלישי הוסיף: "ועפ"י דברי החכם הרב יצחק שמואל ריגייו נר"י מגוריציה למדתי כי הספר זה שמו ארי נוהם. כתוב אצלי ודוק (!). הצעיר שמואל ח"י. מהכתב יד למדתי שתחלתם של פרקי ארי נוהם הנדפס מכבר, אינם מעצם הספר, רק רשימת תכן הענינים של כל פרק ופרק. ונמצאו רק עד פרק שמונה עשר. וכתבניתם ציינתי בתחלת כל פרק עיקרי הדברים שנאמרו בו עד גמר הספר. הכתב-יד מעורב טוב ורע. עפ"י הרוב הנוסח שלו נכון הוא. אך גם שגיאות גסות והשמטות רבות נמצאות בו. את הרע לא קיבלתי ואת הטוב קיבלתי.

  2. שם בהסעמינארי נמצא גם כן ספר ארי נוהם הנדפס מכבר על ידי ד"ר יוליוס פירסט עם הגהות בכתב יד שמשון בלאך הלוי. הוא שב"ה שהודיע בשבילי עולם חלק שני (עמוד מ"ו) שברצונו להוציא לאור את הספר היקר ארי נוהם "בקרוב איה"ש". ספרו של שב"ה היה קנין כספו של החכם המופלא ר' שלמה זלמן האלברשטם. ורשום בכתב ידו: "פלוני אלמוני" הוא ר' שלמה ראזענטהאל. עיין באוצר הספרים לבן יעקב. ועיין ביבליאטעקע לפירשט ח"ג 139 כי מן צד 92-97 הוא מי"ש ריגיו. מה שנמצא מהגות ובסוף הספר הוא מעצם כתב יד השב"ה, אשר הגיה והוסיף מתוך כ"י. ועיין לעאן מודינא לאג"ג 53-54 קצת תיקונים אשר נמצאו פה ושם". התקונים הובאו בתוך ספרי ואין להביאם כאן עוד הפעם.

  3. ספר ארי נוהם הנדפס ע"י פירסט עם הגהות כת-יד של החכם הנודע ר' משה שטיינשניידער הנמצא ג"כ בהסעמינארי שם.

  4. ספר ארי נוהם הנדפס עם הגהות בכתב יד לא נודע למי, ועפ"י הרוב הנוסח שלו טוב הוא.

  5. ספרי "רבי יהודה אריה מודינא" הוצאה שניה. נויארק. תרס"א. ברם זכור לטוב ידידי פרופיסור אלכסנדר מארקס שהמציא לידי שלשת הספרים האמורים, וזרזני בפה ובכתב להוציא לאור את הספר הזה.

פה קרתא קדישא ירושלים ת"ו. אר"ה אדר-א' תרפ"ט.

ברוך ה' שזכיתי לעלות פעם שנית לארץ אבות.

מבוא

"קבלה בהוראתה הרחבה פירושה מסורת. ובהוראה יותר מוגבלת נתן שם "קבלה" לחכמת הנסתר בעל פה מדור דור. יש קבלה למודית ויש קבלה מעשית. הראשונה כוללת את הלמודים ממהותו של ה', ממדותיו המרומזות בשמות הקדושים מבריאת העולם ע"י צמצום שלמותו הבלתי תכליתית ומיחס הנמצאים אל עצמותו הנעלה. והקבלה המעשית תלמד להשתמש בשמות הקדש למעשה לפעול על ידם על הנמצאים שבטבע ולהטותם לחפצנו.

יש לשער כי בתחלה היתה הקבלה רק מין פסיכולוגיה, פיזיקה, תורת המדות וכו' שנלבשו ע"י אותות וסמלים במשלים ואליגורות, שאר כונתם הנסתרה היו מגלים רק ליחידי סגולה המוכשרים להבינה. ואולם ברבות הימים נעלמה ואבדה ממנה הכונה הנסתרה ולא נשארו אלא האותות והסמלים, שנחשבו אחר כך לאותו הדבר שעליו הם רומזים. אמנם ידעו האנשים כי באותות האלה צפונה איזה כונה ורמז. אבל יען כי נבצרה מהם לחשוף את הכונה האמתית, שאבדה ברבות הימים לכם חתרו למצוא כונות חדשות איש איש כיד דמיונו הטובה עליו.

המקום הראשי ללמוד הקבלה הוא ספר הזהר הכתוב בסגנון נמלץ בשפת ארמית סודית וכל יתר ספרי הקבלה יוכלו להחשב רק כפירושים להזהר או כלקוטים ממנו" (שלמה מיימון. תולדותיו).

ונגד ספר הזהר שהוא באמת כליל יופי ואין דומה לו בכל ספרותנו ויסודו חכמת הקבלה, אשר הדרת זקנה מרחפת עליה יצא ריא"ם כארי נוהם וטוען כי כל הזהר מזויף הוא ואיננו לרשב"י, וחכמת הקבלה איננה אל חכמה ולא קבלה, ושניהם הקבלה והזהר יסודותם במרמה ושקר, לרמתו האומה ודתה. ודבריו אלה איננו מדבר בשם עצמו רק בשם הרמב"ם, הריב"ש, ושאר גדולי ישראל. אמנם כשנדפסו דבריו, באו המקובלים וחקרו ודרשו בכל דבור ודבור, וטענו נגדו. לפעמים עלתה בידם להשיב נגדו, ולפעמים לא עלתה בידם. ואם רשאי אני להשתמש במשל הקדמוני של רבי אלעזר בן עזריה הייתי אומר, בשנוי מעט, על אדות ריא"ם: למה הוא דומה לאילן ששרשיו וענפיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו מפילות ממנו עלים פה ושם ושוברות לפעמים גם איזה ענף קטן מן הצד אך גוף האילן אין מזיזין אותו ממקומו.

וכבר התעסק החכם יש"ר מגוריציאה בספר ארי נוהם והיה בחפצו להוציאו לאור. כנראה ממה שכתב: "אנכי יען מצאתי הספר ההוא יקר מאד ומלא חכמה עמוקה במועצות ודעת נתתי אל לבי להרחיב את גבולו וכתבתי על שלוליו הערות רבות על ענינים רבי התועלת כי היה בדעתי להפיצו בישראל לולא היה שם מונע, אך עוד לא נכזבה תוחלתי להדפיסו" (בחינת הדת וויען, 1833, הערה ט'). ובאותה השנה כתב למו"ל הכרם חמד "מאחר שעלה על דעת ידידנו המליץ הר"ר שמשון בלאך נ"י להדפיסו, אני אמשוך ידי ממנו לבל אשיג גבול זולתי חלילה, אמנם אם אראה שנתערבו בו דברים זרים שאינם בכתב יד שלי, אז אקום לטהר אותו מכל סיג ואדפיס לוח תקוני לשונותיו בבכורי העתים העתיד". שוב כתב "על דברת ס' ארי נוהם גם אנכי נכספתי לראות בהדפסתו תמים ושלם בלי חסרון וכו' הגם כי הזמן קצר עלי מאד אנכי אעתיק אותו בעצם ידי לבל יפלו בו שגיאות מחמת עצלות מעתיק זולתי ובעוד שאעתיקהו אוסיף בו הערות משלי בכל מקום שאראה בו צורך". (כרם חמד, ח"א, עמוד 88, ח"ב, עמוד 135).

כנראה מצעקתו הבאה בילקוט יש"ר (עמוד 101) ומזכרת יש"ר (ע' 11) הוא בעצמו מורה שם כי לא כל הכתוב בארי נוהם (הוצאת פירסט) מן צד 91-92 שלו המה. ובאמת כל הערותיו טובות הן, רק אין להם כמעט שום שייכות לספר ארי נוהם. וכמו כן הקדמתו שנדפסה בכרם חמד ג' (ע' 194-195) מליצה יפה היא ואין בה ממש. ואני מדפיסה פה שנית מפני שגם הערותיו נדפסות כאן. ועוד דברים בגו.

 

הקדמת החכם יש"ר

על שבר בת עמי השכרתי, ועל ימי עניה ומרוריה כי ארכו מאד שמה החזיקתני בנפול תפארתה והדרה ובחלוף עילה שנות דור ודור ועוד לא בא עת האסף המקנה הזה המפוזר בחרבות ובשוממות, אל מקום מרעה טוב דשן ושמן. שמה ירבץ בנאות דשא ושם ינוח בהשקט ובטח כימי קדם. ובהתעטף עלי רוחי אלך ה' קראתי ואומר: אהה, ה' אלהים! כלה אתה עושה את שארית ישראל? האם לא לקחנו כפלים בכל חטאות אבותינו? והנה אנחנו שומרים את פי ה' ונלך בכל הדרך אשר צונו וידינו לא נגאולו בכל התועבות אשר עשו אבותינו. ואף כי היינו משל בגוים מנוד ראש בלאומים כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך. ועד מתי ה' לא תוסיף קום בתולת ישראל?

עושני מתאונן במר רוחי כדברים האלה והנה קול קורא אלי לאמר: בתוך בית המרי אתה יושב, אשר עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו, כי בית מרי המה. וכי יאמרו עליך צדיקים אנחנו - שקר דברו, כי סרו מהר מן הדרך, אשר הורה אותם משה עבד ה' ויחפאו על ה' דברים אשר לא כן, ויעשו להם תמונות במקום אשר יאמרו להם לא ראיתם כל תמונה, ואת קדוש ישראל התוו על ימין ועל שמאל ויתארוהו בשרד, ויהרסו אל ה' לראות איך ברא את צבא השמים והארץ ואיך יתנהג עם הנבראים ויבדאו מלבם דברים לא שמעתם אזן שעמדה על הר סיני. וירעימו סוד במשפטי התורה נגד הכתוב בה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ויזנו אחרי גלולי העמים הקדמונים יון וכשדים ובני קדם, אשר מבטנם יצאו הדברים הנשחתים האלה, הבל המה מעשה תעתועים. ויקשו את ערפם ואזנם כבדה משמוע בקול עבד ה' משה המיימוני המדריכם בדרך ישרה, ובזה גדל עונם מאד הרעו מאבותיהם.

ואתה בן אדם קח לך את הספר הזה כארי ינהום לפניהם תועבותם ויגד לעמך פשעם ואת בני ישראל חטאותם. אותו תשים לפניהם למען יבשו ויכלמו מאשר המה עושים אולי ישיבו מדרכיהם הרעים וטוב להם. ואקום כאשר צויתי ואדפיס את הספר היקר הזה אשר עד הנה היה בכתובים, כי את מלחמת המחבר אנכי נלחם. אך ידי תכון עמו לרדוף ולהשיג כל משאות שוא ומדוחים המחבלים כרם ה' צבאות, אמחצם ולא יוכלו קום ואזרם כקש לפני רוח. ולמען אמונתנו הטהורה לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה ועד אשימנה תהלה בארץ.

יש"ר מנוריציאה

דבר חדש השמיענו החכם יש"ר אשר לא פללנו לשמוע, כי בעון למוד חכמת הקבלה (שהרמב"ם מתנגד לה) נשארנו בגולה! ואנחנו חשבנו כי ברשעת הגוים באה עלינו הצרה הזאת.

ואם רצה החכם יש"ר לתלות את עונש הגלות בחכמת הקבלה, היה לו לתלות העונש מן המוקדם אל המאוחר. בשביל שאבותינו לא התעסקו בלמידת מלחמה כראוי ובכבוש ארצות, ובטחו בחכמת הקבלה המעשית, על כן אבדנו מלכותנו ונחרב בית מקדשנו והגיענו עד הלום בגלותנו. כמו שדרשו ז"ל על הכתוב חלל ממלכה ושריה. אתה מוצא בשעה שירמיה מתנבא על ישראל ואומר להם עשו תשובה קודם שיבואו השונאים עליכם. היו אומרים לו אם יבואו השונאים מה הן יכולים לעשות לנו. חד אמר אמא מקיף לה חומת מים. וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת ברזל *) אמר להם הקב"ה בדידי אתם מתגאין חייכון דאודיע לכון דלית אתון כלום וכו' (איכה רבתי פ' ב'). ולא לבד אבותינו כי בטחו על דברים שאין להם שחר אבדו את מלכותנו ויהיו למנוצחים אלא נבוכדנצר המנצח עסק ג"כ בדברים בטלים: התחיל לקסום קסמים בבואו למלחמה, קלקל בחצים, זרע זריעות ונטע נטיעות לשמה של ירושלים ועלו לו, שאל בתרפים, ראה בכבד, בימינו היה הקסם ירושלים (פתיחתא דאיכה רבה. ובק"ר). ועל כיוצא בזה כתב הרמב"ם לחכמי מארשילייא: אבותינו חטאו ואינם לפי שמצאו דברים כאלה… טעו ונעו אחריהם ודמו שהם חכמות מפוארות ויש בהם תועלת גדולה. ולא נתעסקו בלימוד מלחמה… ולפיכך קראו אותם הנביאים ע"ה סכלים ואוילים. וריא"ם שחק על דברת המקובלים האומרים, שספרי החכמה שהיו בבית ראשון הם בידינו היום הזה. ומבאר אותו הדבור: היינו כמו שלא נמצאו אז כן אינם נמצאים עתה (א"נ ע' ל"ה).

השני ליש"ר מגוריציאה שרצה להדפיס את ספר ארי נוהם ולא עלתה בידו היה העסקן הצבורי, החכם החוקר ר' שלמה ראזענטהאל מפעסט *) אשר התחיל להדפיסו, ולקחו ממנו החכם שמואל ליב גאלדענבערג בעל כרם חמד, ונתנו על יד ד"ר יוליוס פירסט וזה האחרון אמנם הוציא את ספר ארי נוהם - אבל בשן ועין. ראזנטהאל מתאונן על שניהם וכתב לשד"ל: "רש"ל גאלדענבעררג מטארנאפל אשר תכיר אותו הניא ורימה אותי וצדה את נפשי לקחת בחלקות פיו להוציא מידי ע"י הבטחות דבריו את הספר המשובח ארי נוהם כתב יד אשר העתקתי מכתב יד ישן נושן היה מלא טעיות, וטרחתי ויגעתי להגיהו ולכתבו כהוגן על ידי סופר מהיר, וחברתי אליו שער והקדמה ומפתח לכל פרק ופרק בתכלית הכוונה ורבות הערות ונוספות. ושלחתי לידו והבטיח אותי לבלתי ישנה דבר מצורתו ותכונתו… ועתה נודע ונגלה שבגד ומעל בי. ונתן הסופר במתנה לאיש זר רגזן וכעסן גס רוח ועין גבוהה הוא יוליוס פירשט המחבר מחדש קונקורדאנץ… והוא השחית ספר כתב יד ארי נוהם מצורתו והוסיף עליו הקדמה אין לה שייכות כלל עם הספר, והיכל מעשה ידי בלי תואר והדר ודברי והוספותי. והסב את שמי פלוני אלמוני" (אגרות לשד"ל, קראקא, תר"ס, ע' 56). והצדק עם ש"ר כי באמת קלקל פירשט את הספר. וכן כתב בעל יודע ספר על דבר הפתיחה של ספר ארי נוהם להד"ר פירסט: "כל קורא מבין ילאה ויקוץ מקרוא העתקה הזאת כי בלשון עלגים יכתוב המחבר"- "וכפי הנראה לא היה האיש הנבחר למלאכת ההגהה מסוגל כלל למלאכה זו, או נתעצל, או מי יודע מה, והעלה בספר זה קמשונים אין חקר" (ריב"ל).

וכבר טרם נדפס ספר ארי נוהם הכירו וידעו בו כל קוראיו כי הנהו מקל חובלים להמחזיקים בחכמת הקבלה. ורבי משה חיים לוצאטו חבר ספר חוקר ומקובל זה לעמת זה עשה, אם כי אין להם שום שייכות זה לזה. ואינו משיב נגד ספר ארי נוהם אפילו בדבור אחד, בכ"ז יצא הקול על ספר חוקר ומקובל שהוא נגדו. באשר בוכוחו יד המקובל למעלה ויד החוקר למטה. אנחנו קוראים מה שכתב ר"י אלמנצי בענין הזה ותשובת דוד כהנא.

  1. "בהיות ר' משה חיים לוצאטו בויניציא בא לידו ספר ארי נוהם ובקריאתו נעשה בשרו חידודין, כי בו המחבר דובר גבוהה גבוהה וטרף דרוע אף קדקד המקובלים בלתי השאיר להם שריד ופליט, ופחד לא קרהו ורעדה בהדוף בכל כוחו ועוצם ידו ספרי הקבלה, וישלח חציו ויפיצם להיות למרמס כטיט חוצות תחת כפות רגלי החכמים היודעים להבחין בין טוב לרע. ולכן רמ"ח לוצאטו קצף עד מאד, ואזר כגבר חלציו לצאת לקראת נשק ולתמוך בימינו ובזרוע עזו המקובלים ודעותיהם, וחיבר ויכוח אחד בין החוקר והמקובל אשר בו חשב להרוס ולנתוץ כל בנין הארי הנוהם, המאמר הזה בא לידי רבני ויניציא וצר להם עד מות בראותם בחור אחד אשר יזיד לדבר דברים אשר לא כן נגד רב אחד בין גדולי הדור, וקמו בחמתם לחפש ולבדוק על מעשי רמ"ח לוצאטו, וכתבו שטנה לכל רבני איטליא ואשכנז וגם לשליח ירושלים מהר"ם האגיז על ענין הזה *) ואש המריבה עלתה עד לשמים (כרם חמד, ח"ג, עמוד 116).

  2. ר"מ גירונדי הדפיס דברי המקובל באמן שכתב "לפי אשר במדינות הללו נמצא ספר בכתיבת יד, חברו מו"ה יא"מ מ"ץ בויניציא קראו שאגת אריה (צ"ל ארי נוהם) והגאון קדוש ה' מורי ורבי כהר"ר משה זכות היה קוראו קול מכל (?) לפי שכל עצמו להכחיש חכמת האמת ולדבר תועה (?) על כל לומדיה ראשונים ואחרונים מרוח סועה (?) ועליו סומכים כל זדונים (?) מו"ה רמח"ל ני' בקנאו קנאת ה' חבר ספר בלשון הקודש קראו מאמר הויכוח אשר בדברים נכונים ונאמנים אבד ושכר כל טענות ספר הנזכר כמוץ אשר תדפנו רוח והמקובל אבי עד שר שלום באזילה כתב "קריתי תשובותיו (של רמח"ל) על הארי נוהם ומצאתי תשובותיו באמת יקרות… ולא ראיתי שתעלה קנאה כזאת כנגד החבור הרע והמר (.?) ארי נוהם שאומר על הזהר שהוא ספר שהוא מלא שקרים ושחכמת האמת כולה שוא ודבר כזב" (כרם חמד ח"ב עמוד 54-66). ובתשובתו האיטלקית קרא את הארי נוהם ארור ומשוקץ (!) ראה כרם חמד, ח"ג, עמוד 164.

  3. "עצור במלים לא אוכל כי חרצת משפטך על ספר נוהם לר"י מודינא ז"ל ואמרת כי דבר על חכמת האמת תועה מרוח סועה, ואני קראתי הספר הנפלא ההוא מראשיתו עד תומו ומצאתי את מחברו דובר בלב טהור ורוח נכון בישוב הדעת כראוי לת"ח כמוהו לעת זקנתו (בן ס"ח שנים) והדברים יורדים עד חדרי לבב, מי יעמוד מגדם? ומי נסתר יסודות חזקים כאלה? ואתה אמרת עוד כי רמ"ח לוצאטו ז"ל איבד ושבר כל טענותיו כמוץ אשר תדפנו רוח הנה היתה באמת לפלא לו יעלה בידו כן, אך באמת הוא כמעט נמנע ואין רצוני להעמיק פה בענינים האלה ולהגיד מחשבותי עליהם, רק אמרתי להתוכח עמך כאוהב עם אוהבו על אשר מהרת והחלטת כי קראת לאשר בחרת בשם חכמת האמת, ועל כן געלה נפשך בכל המתנגדים לה, והרי זה כמי שאוחז דבר למושכל ראשון ובונה עליו מצודות והמושכל ההוא עוד לא נחקר, ואולי ינוע היסוד ויפול הבנין, ואולם אם ספר חוקר ומקובל (אשר ראיתי ג"כ זה שנים) היתה תעודתו לשבר מלתעות ארי נוהם הנני אומר בפה מלא כי לא הגיע אל המטרה, ושאגת אריה כמאז כן עתה תחריד כל אוזן, וביותר פלטה עטך דברים הצריכים תקון לדעתי, בכתבך שעל הספר ההוא סומכים כל זדים וכל עושי רשעה - ארי נוהם יסובב זדון ורשע? על מה? על כי ריב לו עם בעלי סוד אשר כבר לפניו היו מריבים עמם גדולים חקרי לב כמו רבנו סעדיה והרמב"ם ז"ל והדומים להם, ובאמת כאשר נודעים כמה זדים ועושי רשעה אשר הם מתנגדים לסודות כן נודעים גם כן להפך בעלי קבלה ומעמיקים בזוהר והם רשעים ומרבים תועבות אין קץ, ושבתי צבי והמחזיקים בה יוכיחו, אך לא ההתנגדות ולא החזקה עמה תסבב זדון ורשע ח"ו כי הכל צפוי והרשות נתונה ולא יועיל לזרים אם יצדיקו את נפשם לאמר משאגת אריה וקול שחל נתעו או כי מדבש האר"י ז"ל שבעו והקיאו כל מעדני מלך" (רש"ל ראפאפורט לר"מ גירונדי, אוצר טוב ר"א ברלינר-ר"ד האפמאן, תרנ"א, עמוד 53-54).

נגד ספר ארי נוהם נתחברו אלה הספרים.

אימת מפגיע על אר"י, בו יביא במשפט ס' ארי נוהם להר"י ממודינא וכל דבריו ישקול בפלס הבחינה והעיון הנמרץ הכינו וגם חקרו בימי ילדותו אליהו ן' אמוזג עומד ומשמש לדורש ולמוכיח בק"ק ליוורנו". תזר"ח, ח"א כ"ג דפים, ח"ב כ"ח דפים. 8.

אימת מפגיע על הארי הנוהם. יבואר בו תשובות נכונות ואמתות על שאלות וטענות הגאון ר' יהודה אריה די מודינא ז"ל בספרי ארי נוהם (עם פתח דבר מאת המחבר משה סופר סת"ם בן אפרים, מחבר ס' תקות עניים). וורשא 1888, מ"ד עמודים. 12.

חוקר ומקובל או מאמר הוכוח לחזק וליישר דרכי הקבלה נגד הארי נוהם מאת רמ"ח לוצאטו "ומי יתן והיה טמון במעונות אריות או בהררי נמרים" (ר"י אלמנצי, כרם חמד ח"ג עמוד 141). שקלאוו, תקמ"ה. והרבה פעמים אח"כ.

מגן וצינה. להגן על חכמת הקבלה נגד ספר ארי נוהם (ר' יצחק אייזיק אבד"ק סובאלק ב"ר יעקב חבר). ובסופו קונטרס בבאור יסודי חכמת הקבלה לרמח"ל. וכתב על אדותו בעל יודע ספר "ואם אמנם כי חכמת המחבר תציץ מתוך ענינו של ספרו, בכל זאת כל דבריו אינם מגן וצנה כנגד ההשגות של בעלי ארי נוהם, וכל דברי זה המחבר טובים המה למאמינים כמהו אשר גדלו על ברכי חכמת הקבלה. ונדפס ספר הזה בעיר יאהננסבערג אחת מערי פרייסען המזרחית על ספר רוסיא, אשר הוקם מחדש שם בית הדפוס, וחכמי ישראל היראים מחמת מציק הצענזור ידפיסו שמה ספריהם". תרט"ו. ע"ח דף 8.

מלחמת משה. וכוח נגד ספר ארי נוהם מכבוד… משה חיים לוצאטו… ונסדר על ידי חד מתלמידיו… (מזויף. וגם אין בו שום תשובה נגד ספר ארי נוהם). פיעטרקוב. עת"ר 8.

ומדברי המתנגדים לספר ארי נוהם עשיתי וסדרתי וערכתי את הטענות ומענות בסוף הספר.

ר"א זקהיים כתב "לשמע שם ארי נוהם ומחברו נכסף נכספתי מאד לדעתו, הכינותי את רעוני במנוחות שאננות וברוח זכה לעבור בין בתרי אמרותיו על הסדר מפרק לפרק, עד כי שניתי, שלשתי בכל דבריו הטבתי לראות לדעתי כי לא כוון הרב הגדול ההוא את אמרותיו אלה כי אם לצקת את אשר היה שמור בעמקי לבבו טמון בחובו ימים רבים לא יוכל כלכל, ולמען השקט סערת רוחו אשר התאבכו במפלשי מחשבותיו, הריק בשטף אף זרם מים על תלמי שדמת לבב תלמידיו כמסופק ושואל ונותן בדבר, ואולם לא לקבעם בדפוס ולעשות כונים לחלקם ביעקב ולהעציב לבב האנשים התמימים נקובי ראשית העדה אשר דבקו בה לאהבה" (רמ"א גינצבורג, דביר ח"א). וכדומה לזה כבר קדמהו ר"מ ראנדעגער שכתב "ומי יודע אם הר"י ממודינא היה מניח אחריו דבריו על הקבלה אם היה יודע שלעת כזאת יגיעו לדפוס" (אגרות יש"ר, ח"ב, עמוד 142).

חביב ונחמד היה הארי נוהם בעיני ריב"ל כמו שכתב "בעבור הארי נוהם זה השמטתי מהמאמר זה שלפניך קורא נעים כמה ענינים שכתבתי בו, יען ראיתי שכבר קדמני המחבר הזה וכונתי לדבריו בכמה דברים" (שרשי לבנון ווילנא, תר"א, עמוד 239. ועיין בספרו באר יצחק ע' 131).

ככה היה הספר ארי נוהם למנורה טהורה בהיכל הבקרת, לילה כיום יאיר לו. הוא המבהיק את כל העולם. והכל צריכים להדליק את נרם מנרו והחבור הקטן הזה יהיה לתלפיות, תל שכל פיות החכמים פונים אליו.